בוא נדבר // Let's talk

עלילתי // 18:18 דק'

אורי אוסף בשישי את אחיו החייל, שליו, לבילוי בים, אך מגלה לחרדתו שסיבת הסירוב הראשוני של שליו היא לא רק עייפות, דרך בצבוצי ציצית מערמת המדים שלו על החוף, שמבשרת על שינוי דרסטי במערכת היחסים הטעונה ביניהם.

פנצ'ר באמצע הדרך המדברית מתווסף לעצבים מול משקעי העבר מהאב שהתחרד ונטש, והשמש השוקעת מאלצת את אורי לבחור האם כניעה לאחיו החדש, שלוקח את התיק מהרכב אל שול הדרך כדי לשמור שבת בשממה, או לנטוש אותו במדבר ולשחזר את טראומת אביו, עבור הגעה לאם החולה.

אורי נוסע כששליו מתארגן לתפילת ליל שבת בחשיכה, אך מפתיע וחוזר, הפעם לא כדי להילחם, אלא בשביל לדבר.

'בוא נדבר' מאפשר הצצה נגישה ואותנטית למגוון מגזרים, אל מאחורי הקלעים של דוגמה משפחתית אחת, בה סערות מתחוללות כשסודות, ואי דיבור ישיר – שולטים. דרך מסע של איחוי בין אחים, והתבוננות בכאב הבדידות שמייצרת רוחניות לא מכוונת, עד לזיק התקווה שניצת מול שאלת הנצח – האם יש סיכוי להבנה?

פסטיבל סף לאוסקר

פסטיבל קולנוע יהודי Twin Cities

Jersey Shore Film Festival

פסטיבל שדרות

עצבים הם חומר עבודה

גלי מאירי, מגזין התעשיה

בקורס עם ענר התמקדנו ביצירת סרטים סביב עשרת הדיברות - מהלך שהתחיל איתו הבמאי הפולני קשישטוף קישלובסקי. כשהתחלנו להעמיק בהתבוננות בדיבר של שמירת שבת - נזכרתי בסיפורים על אנשים שנתקעו בשישי בדרך, ונולדה גירסה של פנצ'ר סביב כניסת שבת, בנסיעה של אבא ובן, והתחנה הסופית הייתה באמת מערכת יחסים בין שני אחים

מגוש קטיף אל מאחורי המצלמה

אריאל פייגלין, אתר ערוץ 7

"אני מזדהה עם האמירה שקשר בין יוצר לסרט הוא כמו בין אדם לחלום, במובן של נביעה מהתת או העל מודע, שיכולה להתפענח רק למפרע", מספר מוקדס על סרטו החדש 'בוא נדבר', "ובאמת, כמעט בכל צפייה אני מגלה עוד רובד של קשר בין הסיפור לביני, למרות שעל פני השטח העלילה כולה מומצאת".

בשורה לעולם היצירה